top of page
  • הרב מאיר כהן

על העישון – נזקיו, מניעיו ואיסוריו

עודכן: 8 בינו׳ 2023



מזיק לבריאות

עד לפני כמאה שנים, החברה האנושית סברה, שהעישון אינו מזיק ואף יכול להועיל. לפני קרוב לחמש מאות שנה, כאשר הביאו את ראשוני עלי הטבק מאמריקה לפורטוגל ייחסו להם סגולות רפואיות רבות. אולם בזמנינו אין מי שחולק על כך שהעישון מגורמי הנזק הבריאותי הגדולים בחברה האנושית. הוא פוגע במערכת כלי הנשימה ומכיל חומרים מסרטנים. התמותה מסרטן הראות היא הגבוה ביותר בקרב חולי הסרטן.


סיפר לי הרב בני איזנר זצ"ל שבהיותו בקורס חובשים בצבא, ערכו להם סיור במכון הפתולוגי באבו כביר. לפתה רץ לעברם אחד המנתחים העובדים במכון ומראה להם שהוא מחזיק בידו סוג של ספוג, שנסחט ממנו נוזל שחור, ממש כמו זפת. שאל את הנדהמים, האם יודעים הם, מה הוא מחזיק בידו? משלא נענה, השיב בעצמו: אלו היו ראות של מעשן כבד. הוסיף הרב בני, גם מי שנהג לעשן מבין הנוכחים, מאותו רגע נגמל לחלוטין.


יש לציין שהנזק הבריאותי אינו רק נחלת המעשן, אלא החברה הסובבת סופגת בעל כורחה את עשן המעשנים. מה שנקרא עישון אקטיבי ועישון פסיבי.


יש המתחכמים לטעון, שאם כל הבעיה בעישון זה הנזק הבריאותי, אז יש מקום לחלק בין עישון סיגריות – שהוא הכן מזיק – לבין עישון נרגילות שאינו מזיק. אך מחקרים עדכניים העלו שנזקי עישון הנרגילה חמורים מנזקי עישון הסיגריות. מפעלי הסיגריות נתונים תחת מערכת פיקוח מסודרת שבוחנת את מרכיבי החומרים. אולם רוב חומרי עישון הנרגילות אין מקורם מיצרנים מסודרים ומפוקחים ואין לדעת איזה חומרים אדם מכניס לפיו ושואף לריאותיו. הגורמים לטעות בדבר: הריח הנעים של הטבק (ריח פירות) מחפה על ריח העשן של הטבק. צורתה האסתטית של הנרגילה משרה אוירה מעודנת יותר. המים בנרגילה מקילים על המעשן ומונעים הרגשת יובש בגרון.


על אף הנזק המוחשי, בני אדם מרבים לעשן. והדבר תמוהה בכפלים:


א. כיצד אדם שהוא בעל שכל, מרשה לעצמו לעשות מעשה שנוגד את השכל הישר? שמא תאמר: הרי כל קלקולי האדם הם התמודדות בין השכל הישר והתגברות היצר. נכון, אך רוב היצרים שהאדם מתמודד אתם הם יצרים טבעיים שבמהותם אינם שליליים ועיקר העבודה המוסרית למקם אותם במקום, בזמן ובמינון הנכון. אולם, האדם באופן טבעי אינו נמשך לעישון. לא רק שאינו נמשך באופן טבעי, התגובה הטבעית הראשונית של הגוף מבטאת סלידה מהעישון. רוב המעשנים התחילו לעשן בגיל הנעורים. הפעמים הראשונות מלוות בתחושה לא נעימה – טעם מריר בפה, ריח רע, שיעול וכאב ראש. ועל אף כל הסימנים הברורים שהגוף משדר – העישון לא מתאים לי – הנער ממשיך במסירות נפש גדולה. בהמשך הזמן, ההרגל מקנה תחושה של הנאה עד רמה מסוימת של התמכרות.


אם כן, חובה עלינו לברר מה הן הסיבות להתחלת העישון בעיקר בקרב בני נוער?



תחושת הגבריות

קיים רצון אצל בני הנוער להרגיש שונות ולהבליט אותה. בני נוער רבים אינם רוצים להיות חלק מהסך - הכול, אלא מבקשים להיות מיוחדים, להיות שונים. זהו חלק מתהליך גיבוש זהותו האישית של הנער. הוא מחפש ביטויים ייחודיים לו, שיבדילו אותו מסביבתו. באופן עקרוני, זו שאיפה חיובית. הרי לכל אחד יש יעוד ושליחות מיוחדת שלשמה בא לעולם ומתוקף כך, זכה לכוחות נפש ייחודיים, כשרון ותכונות בעלי גוון מיוחד. אם כן היכן הטעות בבקשת ביטויים ייחודיים בתקופת גיל הנעורים? הטעות היא בבחירת שוני חיצוני, ברמה של קליפת החיים, במקום שוני ברמת העומק שלהם. רצוי שכל אדם ירגיש שהוא יצור יחיד במינו, אבל לא בגלל סימנים חיצוניים.



סקרנות והרפתקנות

דבר אסור מעורר ומגרה את סקרנותו של האדם. אם יניחו בפני נער ערימה של ספרי קריאה, וביניהם ספר אחד שנאסר עליו לפתוח אותו, עשוי הנער לפתח משיכה מיוחדת לספר זה. הדוגמה הקלאסית היא חטא אדם וחוה בגן עדן. הותר להם לאכול מכל עצי הגן, למעט פירותיו של עץ אחד. אבל דווקא אל העץ הזה נמשכו אדם וחוה, ונכשלו. ללמדך עד כמה יצר הסקרנות לטעום מהרע הוא חזק. על נטייה פסיכולוגית זו המעניקה סיפוק מיוחד דווקא מהנאסר באכילה נאמר הפסוק: "מים גנובים יומתקו". יש טעם מיוחד למה שהושג בגנבה.


גם העישון הוא סוג של "מאכל אסור". הורים ומחנכים רבים שוללים את העישון מסיבות בריאותיות וחינוכיות. גם הורים ומחנכים שבעצמם נפלו בהרגלי העישון רואים פסול בכך שבני הנוער מעשנים. אבל הסקרנות ויצר ההרפתקנות דוחפים את הנער בהתחלה רק לטעום באופן חד פעמי מהעישון, רק בשביל לבחון ולבדוק. אבל הטעימה חוזרת ונשנת עד שנהפכת להרגל, תלות והתמכרות.



אחד ממבחני הגבולות של גיל ההתבגרות

סוגי העישון השונים מהווים ניסוי ותהיה ביחס לפריצת הגבולות. בכל תקופה, מאמץ הנוער לעצמו ביטוי עונתי חריג ומשונה על מנת להכריז - כבל עם ועולם – על עצמאותו מכבלי הנורמות המקובלות בחברה שאליה הוא משתייך ולקרוא תגר על המוסכמות. הנער בודק את הגבולות ומנסה אותן, הוא מתהלך על הגבול ובוחן את השתייכותו למסגרת המשפחתית, חינוכית והחברתית. גם העישון נמצא בארסנל מתיחת הגבולות בהן בני הנוער בוחנים את הגבולות המקובלות.



הבעת הזדהות עם תרבות או חברה לא לנו

יש מעשים שפועלם מבקש לומר (לעיתים לזעוק): איני מזדהה עם בית גידולי החינוכי והפעולה מבטה שאיפה כמוסה להתחבר עם התרבות האחרת. סוג הלבוש וצורת תסרוקות, סגנונות מוזיקליים ותחומי אומנות שונים משמשים ביטוי להזדהות או אי הזדהות עם חברה מסוימת. כך גם העישון (ובמיוחד עישון נרגילות) מהווים רצון להבעת שייכות לחברה אחרת, לתרבות זרה, שאחד ממאפייני השונות מדרך עבודת ד' בקדושה ובטהרה, הוא העישון.



הבדלים בין סיגריות ונרגילה

כאמור, חרף הדעה הרווחת שעישון נרגילה איננו מזיק לבריאות. מחקרים עדכניים העלו שנזקי עישון הנרגילה חמורים מנזקי עישון הסיגריות. אולם, מבחינות נוספות הנרגילות חמורות ומזיקות מעישון הסיגריות. כשנער מעשן סיגריה, בדרך כלל עושה זאת באחווה, לבד, ללא גינונים חברתיים. אך עישון הנרגילה נושא אופי חברתי מובהק, טיקסי משהו, על גבול הפולחן.


כמעת ואין בנמצא מאן דהו שיעשן נרגילה לבד. החבורה מתכנסת ומתחיל דיון באיזה טעם יהיה הטבק היום. אווירת המקום בו מעשנים מאוד חשובה לאיכות העישון. ראוי שהמקום יוגדר כ'משכן מעת' המכונה 'זולה'. במקום, פרוסות מחצלות והקירות מכוסים בשטיחים ססגוניים. חל אסור מוחלט שגובה הספסלים או הכורסאות יעלה על שלושים סנטימטר. בקיצור אווירה של שנטי. הנרגילה תרמה רבות לשינוי סגנון הטיולים בקרב בני הנוער. הסגנון הבריא של טיולים, שבעיקרם הליכה מאומצת המשולבת בנקודות של מקורות מים, התחלפה ברביצה במעיינות עם עישון נרגילה. בשונה מעישון הסיגריות, עישון הנרגילות יוצר סגנון של בילוי חברתי, משולל כל תוכן, אבל מעניק הרגשה מדומה של חופש ושחרור. האופי החברתי של עישון הנרגילה מהווה מוקד משיכה ולחץ חברתי ומחמיר את השפעתו השלילית.


איסור תורה

א. עישון – סמים, סיגריות


רמב"ם הלכות דעות פרק ד הלכה א

הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים.


הרב משה פיינשטין, שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן לה

איסור עישון סמים בע"ה. ב' דר"ח אייר תשל"ג. מע"כ מוה"ר ירוחם פראם שליט"א.

הנה בדבר אשר התחילו איזה בחורים מהישיבה לעשן חשיש (מעראוואנא), פשוט שהוא דבר אסור מכמה עיקרי דינים שבתורה [א] חדא שהוא מקלקל ומכלה את הגוף, [ב] ואף אם נמצאו אנשים בריאים שלא מזיק להם כל כך אבל מקלקל הוא את הדעת ואינם יכולים להבין דבר לאשורו שזה עוד יותר חמור שלבד שמונע עצמו מלמוד התורה כראוי הוא מניעה גם מתפלה וממצות התורה שעשיה בלא דעת הראוי הוא כלא קיימם. [ג] ועוד שהוא גורם תאווה גדולה אשר הוא יותר מתאוות אכילה וכדומה הצריכים להאדם לחיותו, ויש שלא יוכלו לצמצם ולהעביר תאוותם, והוא איסור החמור שנאמר בבן סורר ומורה על תאוה היותר גדולה שיש לו לאכילה אף שהוא לאכילת כשרות, וכ"ש שאסור להביא עצמו לתאוה גדולה עוד יותר ולדבר שליכא שום צורך להאדם בזה שהוא אסור, ...[ד] ועוד שהאב והאם של אלו שמעשנין זה מצטערים מאד אשר עוברין על מצות כבוד אב ואם. [ה] ועוד איכא איסור העשה דקדושים תהיו כפירוש הרמב"ן בחומש. וגם הם גורמים לאיסורים הרבה אחרים לבד זה.

סוף דבר הוא פשוט וברור שהוא מאיסורים חמורים וצריך להשתדל בכל היכולת להעביר טומאה זו מכל בני ישראל ובפרט מאלו שלומדין בישיבות. והנני ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.


הרב משה שטרנבוך, תשובות והנהגות כרך ג סימן שנד

שאלה: איסור עישון סיגריות שמסכן חיים

היום הוכח באופן ברור דעישון סיגריות מזיק לבריאות וגורם לסרטן הריאות ח"ו, למחלות בדרכי הנשימה ולמחלות לב, והמספרים מבהילים ממש, וקראו אותי להוציא כרוז שכל המעשן עובר איסור חמור מאוד שמסכן בזה את גופו, ועבריין הוא מדין תורה שמכניס עצמו לסכנה שאיסורו ברור. אבל אף שלדעתי אכן יש בזה סכנה וראוי לאסור, עדיין לא ברור אצלי אם כדאי להכריז על כך איסור מרבנים אף שרבים לא ישמעו.

...הבאתי עוד מה שיש טוענים שסיבת המחלה היום היא החיים הסואנים הגורמים לעצבנות, ולכן בכפרים או אצל התימנים שחייהם שלוים לא היה מצוי כלל, והמעשנים טוענים שאדרבה העישון עוזר להם במקרים הרבה להשקיט עצביהם, ובפרט דהרגילים בעישון הרגל נעשה כטבע וקשה להם מאוד בלעדיו שטוענים שזה גופא יזיק הרבה לבריאותם, וגם זה דחיתי שהתורה לא התירה לנו ללכת אחר תאות לבו, ולכן עליו להיגמל מתאוה זו המזיקה ומסכנת את בריאותו ח"ו, וגם לא הוכח אם אכן ע"י שמשקיט עצביו יינצל, אבל שעישון מזיק כבר הוכח ברור.

הבאתי עוד מה שיש שרצו לטעון שאורח החיים שלנו כולל סעודות עם תערובת של הרבה מאכלים לא טבעיים, ובשר בעל חיים, שבחיי הבהמה או העוף הוזרקו להם זריקות שאינם טובים לבריאות, צבע מאכל, חומרי הדברה למניעת מזיקים המוחדרים למאכלים בעודם במחובר לקרקע, כל אלו עלולים לסכן הגוף, ולמה לנו לשפוך חמה רק על המעשנים. ולא דמי. שהעישון אין בו צורך כלל והוכח שמזיק ומסוכן, ולכן חייבין למנוע, אבל שאר המאכלים הנ"ל שהבאתי אין בהם אלא חשש גרידא, ובמדה ויש ממש חשש סכנה השלטונות מונעים, ואף שטוב ליזהר מהם כפי האפשר, אך על זה נאמר "שומר פתאים ד'" שאין צורך לדקדק אחר חששות רחוקים מאד בדבר שדשו בו ונהגו בו רבים.

ונראה שעישון סיגריות דומה במהותו לעישון חשיש או אופיום ושאר סמים מסוכנים, רק שבאלו הסמים אוסרים השלטונות ואף מענישים על כך, אבל בסיגריות אי אפשר להם למנוע כיון שכבר הורגלו בזה ולא יועיל. אכן לדעתי המעשן עובר בלאו ד"לא תתורו אחרי לבבכם", שנוהג רק כפי תאוות לבבו..

...ועובדא ידענא מגדול אחד זצ"ל, שעישן סיגריות הרבה, ובסוף ימיו נחלה והרופא אמר שהריאות פגועות לגמרי, ואין לו אלא כחודש לחיות. וביקש שיביאו אצלו עשרה אנשים ואמר להם בערך בזה הלשון "יודע אני שבשמים ידונו אותי כמאבד עצמו לדעת, שעישנתי אף שיש סכנה בדבר, אבל אני מקוה להשי"ת שבזה שאני מתודה לפניכם, ואומר הריני מתחרט על מה שעשיתי, ובזאת שאני מבקש מכם לא לעשות ח"ו כמוני, אולי יהיו דברים אלו מקצת תיקון לחטאי" עכ"ד.


הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן לט

מה טוב ומה נעים להימנע מעישון סיגריות בכלל בכל ימות השנה, לאחר שנתפרסם ברבים שלפי דעת גדולי הרפואה והמדע בזמנינו, העישון מזיק ומסוכן מאוד, ועלול להביא למחלות נוראות ולסכן בריאותו של האדם. שומר נפשו ירחק ממנו. וכבר הזהירה התורה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. ושומע לנו ישכון בטח. המשנה ברורה בספרו ליקוטי אמרים (פרק יג) כתב, שהמרגיל עצמו בעישון סיגריות, עובר על ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ועתיד הוא ליתן את הדין, כי הרופאים גזרו אומר שהעישון מחליש כוחותיו של האדם, ולפעמים נוגע הדבר גם בנפשו וכו'. ע"ש. וכל שכן בזמנינו שהוברר הדבר על ידי הרופאים שיש סכנה בעישון סיגריות. ולכן פסק בשו"ת השבי"ט חלק ג' (דף קלד ע"ב) לאסור בהחלט העישון. ע"ש. ועל כל פנים בודאי שיש להזהר בזה. ויש להזהיר גם את הגדולים על הקטנים. ובפרט המשגיחים בישיבות, שומרי משמרת הקודש, עליהם לפקוח עיניהם על תלמידי הישיבות לבל ירגילו עצמם בכך, וכמו שכתב הרמב"ם (ריש פרק ד' מהלכות דעות): "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי עבודת ה' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר בידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך האדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים והמזיקים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המבריאים והמחלימים". עכ"ל. גם בשו"ת אגרות משה כרך ה' (חיו"ד סי' מט) כתב, שאף שקשה לומר שאסור לעשן סיגריות, מכיון שדשו בזה רבים, ועל זה נאמר שומר פתאים ה' (שבת קכט ע"א) מכל מקום מכיון שיש חשש למחלות קשות למעשנים בודאי שמן הראוי להיזהר מזה.




ב. התמכרויות


משנה אבות פרק ד משנה ב

בן עזאי אומר:

הוי רץ למצוה קלה כבחמורה, ובורח מן העבירה.

שמצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה.

ששכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה.


תלמוד בבלי יומא דף פו עמוד ב

ככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו: (משלי כו, יא). מה אני מקיים ככלב שב על קאו וגו'? כדרב הונא, דאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה - הותרה לו. הותרה לו סלקא דעתך? אלא אימא: נעשית לו כהיתר.


ספר אורחות צדיקים שער התשובה

צריך שידע להתחזק מאד ולסבול סבל גדול להימנע מן הרע אשר הרגיל בו, כי זה דבר פשוט מאד: עבירה שהורגל בה כל ימיו נעשית לו כהיתר (יומא פו ב), וקשה לו מאד לפרוש ממנה. ועל כן צריך אדם חיזוק גדול וגדרים גדולים לפרוש ממה שהורגל, וצריך הסכמה גדולה בכל לבו ובכל נפשו להימנע. ויסיר ההרגל מלבו כאילו לא הורגל, וירגיל וימאס בלבו הרעות,


הרב אפרים לונטשיץ, כלי יקר בראשית ג, טו

הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. ...והיצר הרע דומה בתחילה לחוט של עכביש ואחר כך לעבותות העגלה לכך נאמר "הוא ישופך ראש" כי אם יהיה זריז ויצא וילחם ביצרו הרע בראש, רצה לומר בהתחלה תיכף בבואו אליו, אז הוא ישופך, כי בנקל ינצחו האדם וינתקו מעליו כאשר ינתק פתיל חוט של עכביש. אמנם אם בראש דבריו יתן מקום ליצרו וילך אחרי עצתו יום אחר יום עד שנעשה חזק כעבותות העגלה ,אז קשה לנצחו ואדרבא הוא ינצחך. לכך נאמר אל הנחש "ואתה תשופנו עקב" כי העקב היינו הסוף, ורצה בזה שאם בסוף רצה להלחם בך אז אתה תשופנו ותנצחו כי יהיה קשה על האדם לנתק עבותות העגלה מעליו כי כבר קשור בו היצר הרע בעבותות אהבה בתענוגים וקשה לפרוש הנבעל לערל וטמא זה.


הרב אפרים לונטשיץ, כלי יקר בראשית ד, ז

היצר הרע כוחו חלוש לעשות פירצה בבשר חי רב פעלים, כי הצדיק בכל דרכיו אשר לא פתח ליצרו פתח כלל, אי אפשר לו לפרוץ גדרו ולכנוס בו להחטיאו. אמנם בזמן שהוא מוצא אנשים בני גילו הפורצים אפילו פירצה קטנה ופותחין לו פתח לחטאת ולנדה אז יש בידו להרחיב הפירצה ולהוסיף פשע על חטאתו כמו שאמרו חז"ל (שבת קד א) "הבא לטמא פותחין לו" ויש גורסין פתחים לו רצה לומר פותח פתח אל היצר הרע שימצא מקום ליכנס דרך אותה פירצה ולהרחיבה עד עלות מכתו לאין מרפא. המשל בזה המוצא פתח סגור מכל וכל קשה לו לפותחה והמוצא הפתח קצת פתוחה נקל לו להרחיב הפתיחה עד אשר יעשה כמו שער בנפשו שהכל נכנסין בו בנקל וזה משל צודק על היצר הרע:

...וזה שאמר לפתח חטאת רובץ. כי היצר הרע שנקרא חטאת במקום שהוא מוצא פתח פתוח לחטאת שם ירבץ ויכנס דרך אותו פתח. ואל תאמר שאין חשקו כי אם אל פתח לבדו אלא "אליך תשוקתו" שכל תשוקתו לילך מכאן ולהלן אליך ממש להדיחך מעל ה'. אמנם כל זמן היותו בפתח עינים דהיינו בתחילת בואו אליך אתה תמשל בו על דרך שפירשתי למעלה בפסוק הוא ישופך ראש. אבל אם כבר עבר מן הפתח רצה לומר הפירצה הקטנה ועבר כבר אליך ממש להדיח כל עצמותך מעל ה' ואז יהיה קשה עליך למשול בו לפיכך החכם עיניו בראשו שלא ליתן לו מקום ליכנס כלל וכלל. וזה פירוש יקר.


הרב שלמה אבינר, ימי תשובה, עמ' 168-167

כותב הרמב"ם אחר שמנה: "ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה, ארבעה מהן עוון גדול והעושה אחד מהן אין הקדוש ברוך הוא מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו. ...והאומר אחטא ואשוב ובכלל זה האומר אחטא ויום הכפורים מכפר" (הלכות תשובה ד, א). הוא כותב: "כל אלו הדברים וכיוצא בהן אף על פי שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה אלא אם עשה אדם תשובה מהן הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא" (שם הלכה ו). כלומר התשובה קשה יותר, אבל אם מתאמצים מצליחים. וכן כתב הראי"ה קוק (אורות התשובה יד, ג): "כשבאים לשוב בתשובה, צריכים לדעת שאין שום מניעה בדבר. אפילו אותם כ"ד דברים נמעכבים את התשובה , תכף כשמבקשים ובאים לשוב עליהם, שוב אינם מעכבים".

..אל תיפול ברוחך ואל תתייאש. באמת הינך שרוי כל הזמן בתשובה רק צריך להוסיף גבורה, צריך ללמוד ספרי אמונה ומוסר כדי לחזק את הרצון, צריך להילחם מלחמה עיקשת נגד היצר וסופך לנצח. ...האויב הכי גדול הוא הייאוש והאמונה הבטוחה שבתוכך הינך טוב ושיש לך כח לנצל זהו הנשק החזק ביותר.


bottom of page