מאי חנוכה?

כידוע, בזמן החשמונאים התחוללו שני ניסים: נס הניצחון ונס פח השמן. הנושא בו אנו מבקשים לדון מה הוא המאורע המרכזי אותו אנו מנציחים בחג החנוכה לדורות?

רקע:

חכמינו לא ייחדו חבור מיוחד שעוסק בהלכות חנוכה. רבינא ורב אשי – עורכי הגמרא – שזרו את הלכות חנוכה בפרק שני של מסכת שבת. פרק שפותח בשאלת פסולי שמנים ופתילות להדלקת נרות שבת. בעקבות כך, נתגלגלה הגמרא לעסוק בשאלת פסולי שמנים ופתילות שאסרו בנר שבת, האם יש לאוסרם גם בנר חנוכה. ומכאן לאורך כשלושה דפים הגמרא עוסקת בהלכות חנוכה. לאחר בירור של מספר הלכות מביאה הגמרא ברייתא המכונה מאי חנוכה.

השאלות:

שלוש שאלות יסודיות עולות מהברייתא הנ"ל:

א. עצם השאלה "מאי חנוכה"? שמשמעותה באופן פשוט, על מה תיקנו את חג החנוכה, אינה ברורה. האם לא ברור לכל ילד שאנו חוגגים את חג החנוכה על כך שהמכבים ניצחו את היוונים הרשעים. ועוד, באיזה חג מחגי ישראל מצאנו שאלה כזאת? הרי אין שאלה: מאי פסח? או, מאי פורים?

ב. תשובת הברייתא עוד יותר תמוהה. בנוסח הברייתא אין היזכור של נס הניצחון, שפשוט שהוא הנס העיקרי. התוכן המרכזי בברייתא הוא נס פח השמן. אם התשובה לשאלה "מאי חנוכה"? – על מה נתקן חג החנוכה? נס פח השמן, הדבר מוזר עד מאוד. וכי יעלה על הדעת שתיקנו את חג החנוכה בגלל נס פח השמן שהוא נס מישני. כל בר דעת יודע שעיקר הנס הוא נס המלחמה, מלחמת תרבות שהתרחבה למלחמה ממשית. ועוד, הרי נס פח השמן אינו אלא נס שבעקבותיו זכו באותו הדור לקיום מצוות הדלקת נרות המקדש. היכן מצאנו שהתורה מצווה או שחכמים תיקנו לציין ולחגוג חג לדורות על נס שקרה לקיום מצווה? הרי חובת ההודאה היא רק על ניסים שבהם נפדינו משעבוד לגאולה או ניצלנו ממוות לחיים? כיצד הברייתא מתעלמת מהנס העיקרי, נס המלחמה?

ג. בסייפא של הברייתא מוזכרים ההשלכות המעשיות "לשנה אחרת קבעום והשאום ימים טובים" כיצד? "בהלל והודאה". רש"י מבאר: "... לקרות הלל ולומר על הניסים בהודאה". לכאורה העיקר חסר מן הספר. לפי מה שהתבאר שאלת הברייתא היא על מה ניתקן חג החנוכה? ותשובתה על נס פח השמן. אם זו השאלה וזו התשובה התקנה המעשית המתבקשת להנצחת נס פח השמן לדורות, היא מצוות הדלקת נרות חנוכה, והיא חסרה. היינו מצפים שנוסח הברייתא יהיה "לשנה אחרת קבעום והשאום ימים טובים בהדלקת הנרות וגם בהלל והודאה"?

"על הניסים"

נוסח "על הניסים", אותו אנו אומרים בתפילה ובברכת המזון מחריף את השאלה על מה ניתקן חג החנוכה. שכן, בנוסח "על הניסים" מוזכר אך ורק נס הניצחון ומאידך התעלמות מוחלטת מנס פח השמן. לאחר תיאור מפורט של נס הניצחון, ישנו אזכור דרך הגב "ואחר כן באו בניך לדביר ביתך, ופנו את היכלך, וטהרו את מקדשך, והדליקו נרות בחצרות קדשך...". יוצא איפו, שישנם שני מקורות מרכזיים: האחד מנציח את נס פח השמן ומתעלם מהנס העיקרי נס המלחמה והשני, מחביר בתיאור נס הניצחון ומתעלם מנס פח השמן. כמובן, שיותר קל לנו להתחבר לנוסח "על הניסים" בהיותו מזכיר את עיקר הנס, מאשר לברייתא שמזכירה את הנס המישני, נס פח השמן.

סדר בניסים

כשעומדים בפנינו שני מקורות – הברייתא ונוסח "על הניסים" – וכל אחד מזכיר רק נס אחד ומתעלם מהנס השני, נבוא להתבונן בסדרן הגדול – הרמב"ם, שבמבט של נשר, הצופה בדברים מלמעלה, גם סדר הפרקים וסדר ההלכות, תורה היא.

נפתח בהערה. הרמב"ם כרך את הלכות מגילה והלכות חנוכה ביחד. פרקים א – ב הלכות מגילה. פרקים ג – ד הלכות חנוכה.

את ההלכה הראשונה של הלכות חנוכה פותח הרמב"ם כך:

"בבית שני כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם...

אם היינו נדרשים לתת כותרת או להגדיר מה הנושא של הלכה א? התשובה ברורה: נס הניצחון. ועוד לפני שנקרא את הלכה ב, כבר ניתן לשאר שהנושא של הלכה ב יהיה נס פח השמן:

"וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום...

שלא נתבלבל לרגע, משנה תורה לרמב"ם אינו ספר היסטוריה. לכן, מטבע הדברים מה שמצפה לנו בהלכה ג הם ההשלכות המצוותיות, הלכתיות, מעשיות של שני המאורעות אותן ציין הרמב"ם בהלכות א – ב. כך כותב הרמב"ם בהלכה ג: "ומפני זה התקינו...

ומה הלאה? במה יעסוק הרמב"ם בשני הפרקים אותם הקדיש להלכות חנוכה. כיצד יהיה הסדר בין שני הפרקים. גם דרך סדר הפרקים ניתן ללמוד כיצד ראה הרמב"ם את היחס בין שני הניסים. ובכן, בהמשך פרק ג (שהוא למעשה הפרק הראשון של הלכות חנוכה) הרמב"ם מלמד אותנו את הלכות ההלל, אותם אנו אומרים כמובן על נס הניצחון המלחמתי. כלומר, מכל הזמנים בהם אומרים הלל – שלושת הרגלים, ראשי חודשים ועוד – בחר הרמב"ם לכתוב את הלכות אמירת ההלל כאן, בפרק הראשון להלכות חנוכה. ורק בפרק הבא (פרק ג, שהוא הפרק השני להלכות חנוכה) כותב הרמב"ם את הלכות הדלקת נרות חנוכה.

כאמור, דרך סדר הפרקים וההלכות מלמדנו הרמב"ם שנס המלחמה הוא הנס העיקרי ואלו נס פח השמן הוא הנס המשני. לכאורה, כך ההינו מצפים שהברייתא תסדר את הדברים.

מאי חנוכיה

במשך שנים היה לי די ברור, שאין זו אפשרות סבירה ששאלת הגמרא "מאי חנוכה"? פירושה: למה תיקנו את חג החנוכה, על מה בעצם חוגגים את חג החנוכה? כפי שכבר אמרנו: פשוט לכל שחנוכה ניתקן על נס הניצחון המלחמתי. עלה בליבי סברה לומר ששאלת הברייתא אינה "מאי חנוכה"? אלא "מאי חנוכיה"? או אז, הדברים יכולים לעלות יפה. כלומר, השאלה היא על מה תיקנו להדליק חנוכיה ותשובתה בצידה: נס פח השמן. לבי אמר לי שוודאי ישנה איזו גרסה שמהששת את הרעיון. אך, לאכזבתי, לאחר בדיקה במכון יד הרב הרצוג המאגד בתוכו מאגר כתבים של הש"ס, לא את הגרסה המיוחלת. אולם דווקתי באפשרות הנ"ל, עד שנחלתי אכזבה נוספת. נהגתי להעביר שיעור מידי יום שישי לחבורת חקלאים במושב גני טל שבגוש קטיף תבנה ותיכונן במהרה. בשיעור השתתף אורח ר' אשר וסרטיל, עורך ספרים ומומחה ללשון. בשומעו את האפשרות שככול הנראה הגרסה לשאלת הברייתא היא "מאי חנוכיה"? קימץ את אצבעותיו ודפק על השולחן וטען במלא החריצות כי אין מילה כזאת בעברית. זו מילה מודרנית של העת החדשה.

מאי נר חנוכה

ביום מן הימים, בסייעתא דשמיא מופלאה, פתחתי באופן אקראי את הספר שאילתות דרב איי גאון. העמוד שנפתח לפני מפרשת מקץ, פותח בזו הלשון: "מאי נר חנוכה". עוד אני משתומם על המרגלית שהתגלגלה לידיי, מתבונן אני בביאורו של הנצי"ב מוולוז'ין, "העמק שאלה" במקום, שעומד ומדייק בגרסת השאילתות השונה מגרסת הברייתא: "....

יוצא איפו, ששתי השאלות הראשונות בהם פתחנו מיושבות. שאלת הברייתא, כגרסת השאילתות היא: מאי נר חנוכה? כלומר, על מה תיקנו בחנוכה להדליק נר חנוכה? ותשובת הברייתא עולה בקנה אחד עם השאלה, נס פח השמן.

חזרתי עם התגלית המרעישה לר' אשר וסרטיל שמאוד שמח על הגרסה של השאילתות. אולם, הערתי ושאלתי, שלכאורה גרסת השאילתות אינה מסתדרת עם פירוש רש"י על "מאי חנוכה"? באומרו: "על איזה נס קבועה". הרי קבועה הוא לשון נקוה ונר הוא לשון זכר? השיב ר' אשר וסרטיל, שזה מצוין. כיוון שבחז"ל, נר הוא בלשון זכר. כך לאורך הסוגיה במסכת שבת נר חנוכה ידלקנה, יעמידנה וכו'.

אך, לאור מה שיתברר, השאלה השלישית מקבלת משנה תוקף. כעת עוד יותר לא ברור מדוע הברייתא לא סיימה: "קבעום ועשאום ימים טובים בהדלקת הנר ובהלל והודאה"?

שני גדרים במצוות

כדי להתמודד עם השאלה הנ"ל, נקדים יסוד דק שחילק הגאון ר' חיים מבריסק ובעקבותיו הגרי"ד סולוביציק בהגדרת המצוות. שני הגדרים הם: מעשה המצווה וקיום המצווה. ברוב מצוות התורה, המעשה והקיום באים בחדא מחתא ולא ניתן לחלק ביניהם. אך, יש מצוות שניתן לעשות מעשה ללא קיום, או קיום ללא מעשה. נביא שתי דוגמאות: מצוות ק"ש. מעשה המצווה הוא האמירה והקיום הוא קבלת עול מלכות שמים. יתכן ויהודי עושה את מעשה המצוות בזה שהוא אומר פרשיות ק"ש. אך, את הקיום של קבלת עול מלכות שמים הוא לא קיים. וכן ההפך, יכול להיות שנוכח מראות של פלאי הטבע אדם מקבל עליו עול מלכות שמים, אבל הוא לא אמר וקיים את מצוות ק"ש. דוגמה נוספת: מצוות התשובה. המעשה כפי שאומר הרמב"ם בראש הלכות תשובה, הוא אמירת הווידוי. והקיום הוא כל המהפך והתהליך הפנימי של חלקי התשובה.

נראה לומר, שגם במצוות הדלקת נר חנוכה ישנם שני גדרים של מעשה וקיום. מעשה המצווה הוא עצם הדלקת הנר. קיום המצווה הוא ההודאה. הדברים מדוייקים בלשון הזהב של הרמב"ם: .....

יוצא אם כן, שלשון הסייפא של הברייתא: "בהלל ובהודאה", הכוונה בהלל ובהדלקת הנר. כיוון שהודאה היא הקיום של מצוות הדלקת הנר. (כמובן, הדברים אינם מתיישבים עם רש"י שכתב שהודאה היא אמירת על הניסים).

את הטענה שלמצוות הדלקת הנר יש שני גדרים מחולקים – מעשה וקיום, ניתן להוכיח מכך שחכמים תיקנו למצוות הדלקת הנר שתי ברכות. על מעשה המצווה תיקנו את ברכת "להדליק נר של חנוכה", שההדלקה היא מעשה המצווה. והברכה השניה "שעשה ניסים" היא על הקיום, הודאה ושבח לבורא יתברך על הניסים שעשה לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה.

לשם מה נצרך נס פח השמן?

שאלה נוספת נשארה מרחפת מעל כל הבירור שעשינו. התאמנו בין הסברה הפשוטה למקורות, בכך, שנס המלחמה הוא הנס העיקרי ונס פח השמן הוא המשני. אך, לשם מה בכלל נצרך נס פח השמן? מה תפקידו במאורעות ההיסטוריים בימים ההם, עד שדווקא את נס המנורה תיקנו חז"ל להנציח לדורות במצוות ההדלקה? מדוע מכל כלי המקדש הנס קרה דווקא במנורה?

המהר"ל משיב לשאלות אלו בחיבורו לחנוכה "נר מצווה". ישנם שני סוגי ניסים: נס שפורץ את סדרי הטבע וסוג אחר של הנהגה אלוקית ניסית, המתהלכת בתוך מערכות הטבע. מלחמות החשמונאים שייכים לנסיי הנהגת ד' המתהלכת בתוך הסדרים הטבעיים. מלחמות המכבים נלמדים עד היום במכללות הצבאיות בעולם. המכבים הם חלוצי מלחמת הגרילה. הם בנו את תפוסי הפעולה, שאפשרו לקומץ לוחמים למוטט מעצמת על, כיוון. חוכמת הלחימה, הטקטיקה הצבאית משמשת מודל והשראה לקבוצות מורדות לאורך ההיסטוריה.

כאן מתגלה הסכנה העצומה של "כוחי ועוצם ידי עשה את החייל הזה". בקלות רבה ניתן ליצור נתק בין גבורתם האנושית של המכבים, לבין ההשגחה האלוקית. בדיוק ממחשבה שטחית זו בא נס המנורה לחלץ אותנו. נס המנורה בא להאיר את עינינו הטרוטות, מבט הכבול בתוך המאורעות הטבעיים. נס פח השמן בהיותו נס גלוי בדרך שנוגדת את הטבע מלמד אותנו שגם מאורעות המלחמה שנעשו על ידי השתדלות אנושית ומהלכים מלחמתיים מבריקים, לאמיתו של דבר הכל ממנו יתברך, האל מסתתר בתוך המהלכים הטבעיים, הוא נעלם בתוך עולם הטבע.

יתכן שאילולי נס פח השמן, נס הניצחון המלחמתי היה משתכח מאתנו, משום שהיינו שוכחים "כי ד' אלוקיך נתן לך את החייל הזה".

"בזמן הזה" אנו זוכים גם לישועות ולנפלאות על ידי מלחמות. רוח ד' מפעמת בגיבורי ישראל ששמים נפשם בכפם למען עמו ונחלתו. אולם, לצערנו הרב, עינינו רואות ולא זר, מה עלול לקרות לנו, ללא נס, כנס המנורה. המבט החילוני מחלן את יד ד' הפועלת עלינו לטובה. הרבה דיבורים של כוחי ועוצם ידי שעשה לנו את כל החייל והניצחונות המלחמתיים. שכחנו כי "בעל מלמות" הוא "מצמיח ישועות" על ידי המלחמות.

יהי רצון שהקב"ה יאיר עינינו לראות בשוב ד' שיבת ציון ואל מסתתר יגלה תעלומותיו ואור חדש על ציון יאיר.